פס"ד בסכסוך בעיתון "יתד נאמן" ובשליטה בו

1.      עניינה של התובענה דנן הוא בסכסוך בעיתון "יתד נאמן" ובשליטה בו. המחלוקת היא בין שני מחנות שונים, שכל אחד מהם טוען כי הוא זה שזכאי לשלוט בעיתון. המבקשת הגישה בד בבד עם הגשת התביעה גם בקשה לסעד זמני. בהחלטה מיום 27.6.13  (להלן: " ההחלטה"), נדחתה הבקשה.

2.      הרקע העובדתי למחלוקת בין הצדדים כפי שהוא עולה מההחלטה הוא כדלקמן: העיתון "יתד נאמן" הוקם בשנת 1985 על ידי הרב שך ז"ל. העיתון הוא בבעלות חברת יתדות ת.ש.מ.ו. הוצאה לאור ופרסומים בע"מ, היא המבקשת (שתכונה להלן גם " החברה"). לחברה יש בעלת מניות אחת המחזיקה ב-100% ממניות החברה ובעלת זכות הצבעה באסיפה הכללית שלה - עמותת יתדות תשמ"ו להחדרת ערכי היהדות (היא המשיבה 12, שתכונה להלן " העמותה"). העמותה היא אם כן בעלת כוח ההכרעה בכול ענייני החברה.

3.      לצורך ייצוג  העמותה באספות הכלליות של החברה, מונה המשיב 2, הרב ברוורמן (להלן: " ברוורמן") כנציג העמותה. ההחלטה בדבר מינוי ברוורמן התקבלה על ידי האסיפה הכללית של העמותה ביום 10.12.86. מכוח החלטה זו מונו הרב ברוורמן והמשיב 5, הרב אייזן, לפעול בשמה של העמותה בכול ענין הקשור בחברה, כינוס אספות כלליות, רגילות ומיוחדות, והצבעה בשם העמותה באספות אלה. הרב ברוורמן, כנציג העמותה (בעלת 100% ממניות החברה) באסיפה הכללית של החברה, היה אם כן מי שבידיו הכוח לקבל החלטות ביחס לחברה וביחס לעיתון.

4.      ביום 31.5.12, התקבלה החלטה באספה הכללית של החברה. ההחלטה נחתמה על ידי הרבנים ברוורמן ואייזן. בהתאם להחלטה זו (שהמבקשת חולקת על תוקפה), שונה הרכב הדירקטוריון של החברה, פוטרו דירקטורים ומונו אחרים תחתיהם. בהחלטה נקבע כי כל מי שמונה בעבר לדירקטור ואינו מצוי ברשימה שבהחלטה, כהונתו תסתיים ביום קבלת ההחלטה.

באותו יום התקיימה גם ישיבת דירקטוריון של החברה, כאשר הרכב הדירקטורים בישיבה זו הוא בהתאם להחלטת האסיפה הכללית שהתקבלה כאמור על ידי הרבנים אייזן וברוורמן. דירקטוריון החברה החליט על מינוי המשיב 1 כיו"ר דירקטוריון החברה. כן הוחלט על שינוי זכויות החתימה בחברה, ועל סיום ההעסקה של הרב נתן גרוסמן שהיה עורך העיתון.

5.      טענתה המרכזית של המבקשת היא כי להחלטה מיום 31.5.12 אין תוקף. בהמרצת הפתיחה טענה המבקשת כי  ביום 6.9.2004 החליטה העמותה באמצעות הוועד שלה, להחליף את ברוורמן ולמנות במקומו את רו"ח בומבך, כמי שיהיה מוסמך לייצג את העמותה באסיפה הכללית של החברה (החלטה זו תכונה להלן: " ההחלטה משנת 2004"). המבקשת טענה כי ההחלטה משנת 2004 נמסרה לחברה כדין. אולם, כך נטען, לפי הנחיית רב גדול בתורה, הוחלט לא למסור לברוורמן על החלפתו "בשל נסיבות החלפתו". לגישתה של המבקשת חדל אם כן הרב ברוורמן משנת 2004 ואילך להיות הגורם המוסמך לייצג את העמותה באספות החברה. לכן - כך היא טוענת, אין תוקף להחלטה מיום 31.5.12, שהתקבלה בין היתר בחתימתו של הרב ברוורמן. מכאן כי מצב הדברים בחברה הוא כפי שהיה ערב האספות שהתקיימו ביום 31.5.12 - ואין תוקף לכל ההחלטות שהתקבלו במועד זה.

6.      במועד שנקבע להוכחות, ביום 18.3.13, העידו מטעם המבקשת שני עדים - הרב לבין והרב פטרוף. יחד עם זאת, שניים מהעדים שהתובעת בקשה להעיד ואף מסרו תצהירי עדות ראשית - הרב דויטש ורו"ח בומבך, לא התייצבו לדיון. בהחלטה שניתנה ביום 18.3.13, נקבע כי כל עוד לא הוחלט אחרת, לא יהיו תצהירי העדים הללו, חלק מחומר הראיות.

ב"כ המבקשת עמד על בקשתו בהמרצת הפתיחה חרף העדרם של שני המצהירים, והצדדים סיכמו לכן את טענותיהם בכתב.

טענות הצדדים

7.      המבקשת טענה בסיכומיה כי חומר הראיות שבפני בית המשפט כולל את תצהיריהם של הרבנים לבין ופטרוף על נספחיהם, וכן את תקנון החברה, שהוא רשומה מוסדית לטענת המבקשת.

לגישת המבקשת, המשיבים לא הביאו כל ראיה שתבהיר מכוח מה הם הפכו למנהלים בפועל של החברה. עוד נטען כי הרב לבין תיאר בתצהירו אלימות שהופעלה עליו אישית. מכאן כי הוכח שביום 31.5.12 אירעה הפיכה אלימה בעמותה, ובעקבותיה בחברה. בית-המשפט לא יעניק הכרה לפעולה אלימה וחד צדדית כזו.

8.      במישור הפורמלי נטען כי החלטתו של הרב ברוורמן מיום 31.5.12 שאמורה להיות החלטה של העמותה בחברה, לא הוגשה ואינה ראיה בתיק. הרב ברוורמן לא העיד על ההחלטה. לגישת המבקשת מונה הרב ברוורמן ביום 1.11.92 לייצג את שולחיו באסיפת החברה. לכן, בין אם שולחיו הם חברי העמותה עצמם, ובין אם שולחתו היא העמותה - חובה היה עליו לפעול בנאמנות עבור שולחיו. אולם, לגישתם של שולחיו, פעל הרב ברוורמן בניגוד לאמון שניתן בו, והם לא מכירים בתוקף מעשיו. לכן, ומאחר שהרב ברוורמן עצמו לא העיד - יש לקבוע כי הוא מעל בשליחות שהופקדה בידיו.

9.      עוד נטען כי תקנון העמותה קבע את האופן בו יכולה האסיפה הכללית למנות ולפטר מנהל. האסיפה הכללית הטילה כללים נוקשים על אופן ניהול העמותה, השומרים על זכויות המיעוט בה. בין היתר נקבע כי לא ניתן יהיה למנות או לפטר מנהל אלא ברוב של 90% מחברי האסיפה הכללית.

10.  לטענת המבקשת, גם ללא ההחלטה משנת 2004, לא היה הרב ברוורמן מוסמך להפעיל על דעת עצמו את זכות ההצבעה כך ש"ישתנו סדרי עולם" בחברה ובעיתון,  ולפעול באופן מהותי בניגוד לרצון העמותה. לא לשם כך הוא מונה לנציג העמותה באסיפה הכללית. פעילותו של הרב ברוורמן שהביאה להדחת הרבנים דויטש ופרידמן ופיטורי המנכ"ל הרב לבין, אינה עולה בקנה אחד עם מטרות העמותה וחוק העמותות.

עוד נטען כי הרב ברוורמן לא הודיע מראש לשולחיו על כוונתו להוציא לפועל את ההחלטה שנתן, ומכאן שהוא ידע כי הוא פעל מחוץ לגדרי סמכותו. בנוסף, המשיבים לא הציגו כל ראיה לפיה נישול הרבנים דויטש ופרידמן נעשה ברוב של 90% של האסיפה הכללית של העמותה.

11.  מנגד, הדגישו המשיבים בסיכומים מטעמם, כי נטל הראיה בתביעה מוטל על המבקשת,  כמי שהיא ה"מוציא מחברו". אולם, המבקשת לא הוכיחה את טענתה לפיה הרב ברוורמן לא היה עוד מוסמך לפעול בשם העמותה החל משנת 2004, ולא הוכח כי רו"ח בומבך מונה להחליפו. מי שיכול היה להעיד על כך הם הרבנים דויטש ופרידמן, שלא העידו במסגרת התובענה, וגם רו"ח בובמך עצמו לא העיד.

באשר לעדים שהעידו מטעם המבקשת, נטען כי הרב פטרוף לא היה חבר העמותה או דירקטור בחברה בשנת 2004, ואף לא ביום 31.5.12. הרב פטרוף טען כי מונה ליו"ר הדירקטוריון לאחר יום 31.5.12. לכן, הוא אינו יכול להעיד מידיעה אישית על התנהלות אספות העמותה, ועד העמותה או החברה במועדים הרלוונטיים למחלוקת בין הצדדים.

באשר לרב לבין, הרי הוא מעולם לא היה חבר עמותה או דירקטור בחברה. הוא שימש כמנכ"ל החברה ופוטר מתפקידו לפני הגשת המרצת הפתיחה. אף הרב לבין אינו יכול להעיד מידיעה אישית על התנהלות אספות העמותה, ועד העמותה או החברה השנויים במחלוקת במועדים הרלוונטיים. בנוסף, לא הרב לבין ולא הרב פטרוף אינם מוסמכים לייצג את החברה - שכן הראיה היחידה למינויו של הרב פטרוף היא החלטה בכתב ידו של הרב בומבך, שכאמור לא התייצב לדיון.

12.  באשר לטענות המבקשת לגבי תוקפו הנטען של תקנון העמותה כרשומה מוסדית, טענו המשיבים כי היותו של מסמך "רשומה מוסדית" טעון הוכחה של כל אחד ואחד מהרכיבים הרלוונטיים לצורך כך. המבקשת לא הביאה כל ראיה לרכיבים אלה, ולכן אין מדובר ברשומה מוסדית. העובדה כי ישנה חותמת של רשם העמותות על המסמך אותו בקשה המבקשת להגיש, אינה הופכת את המסמך לרשומה מוסדית, אלא מוכיחה רק כי המסמך נמסר לרשם העמותות. מעבר לכך נטען כי האמור בתקנון החברה הנטען, אינו מלמד דבר על סמכותו של הרב ברוורמן כנציג העמותה.